עריכה – פרופ' אלי סומך
מומחה ברפואת ילדים ובמחלות זיהומיות
מנהל חטיבת הילדים, מרכז רפואי מעייני הישועה
נגיפי ההרפס פתחו מנגנון השרדות יחודי והוא הזיהום הסמוי (הלטנטי) בתאי עצב תחושתיים עם התלקחויות תקופתיות, עם או ללא סימפטומים.
בעוד שנגיף ההרפס סימפלקס נוטה להתלקחויות לעתים קרובות ( כמו נגעים חוזרים בשפתיים), נגיף הוריצלה –זוסטר ( ( VZV אשר גם הוא שיייך למשפחת נגיפי ההרפס, גורם למחלת הוריצלה (וריצלה זוסטר) אשר כמעט כל אדם נחשף אליה (או לחסון לוריצלה) במהלך הילדות כאשר במהלך ההחלמה נגיף ה-VZV נסוג מהעור ומתיישב בקבוצות תאי העצב התחושתיים שבעמוד השדרה (הגנגליונים הסנסוריים) ויוצר זיהום סמוי ללא כל סימפטומים. הנגיף עובר ריאקטיבציה (התלקחות) לעתים רחוקות מאוד :0-1 פעמים במשך החיים ורק לעתים נדירות פעמיים כאשר כל ההתלקחיות מלוות בסימפטומים. מאחר שמעל מ- 90% מהאוכלוסייה עברה הדבקה ב- VZV , ועל כן לכל אחד יש את הפוטנציאל לפתח זוסטר.
במהלך ההתלקחות הנגיף "מטפס" מתאי האב התחושתיים בחוט השדרה דרך העצבים ההיקפיים ויוצר את הסימפטומים באזור בעור אותו העצבים משרתים ( דרמטום). הסימפטומים המאפיינים זוסטר כוללים הופעה מקדימה ("פרודרום") של כאב במשך 3-7 ימים ובהמשך פריחה בצורת שלפוחיות בצורת חצי חגורה המלווה בכאב באזור. המחלה חולפת כעובר 7-10 ימים אולם עלולה להסתיים במספר סבוכים הכוללים: פגיעה במערכת העצבים המרכזית, פגיעה קשה בעיין והמשכות הכאב לזמן ארוך (פוסט הרפטיק נורלגיה). הכאב עלול להיות חמור עם פגיעה באיכות החיים ובפעילות יום יומית עד כדי תלות במשככי כאבים, דכאון ואף מקרי התאבדויות עקב כך.
השכיחות של הופעת זוסטר עולה עם הגיל ( בשל הירידה בחסינות לנגיף ה VZV ) וגם במצבים בהם יש פגיעה במערכת החיסונית כמו מחלות של מערכת החיסון, ממאירות וטיפולים ממושכים המדכאים את מערכת החיסון).
שיעור הסיבוכים של זוסטר ובעיקר הכאב הכרוני עולה ככל שהזוסטר מופיע בגיל מבוגר יותר.
כך למשל שכיחות הכאב הכרוני הא כ – 15% מהמרים של זוסטר שהמופיעים בגיל 60 שנה ומעלה.
הטיפול בזוסטר הוא מאתגר ואינו תמיד אפקטיבי. אמנם הטיפול יעיל במניעת הסיבוכים המיידיים באם הוא ניתן תוך 72 שעות מהופעת התסמינים (מה שלא תמיד מעשי כי האבחנה מתבררת בהרבה מקרים רק מאוחר יותר) אך הטיפול אינו יעל מספיק במניעת הכאב הכרוני.
על כן: עדיף למנוע את התהליך מאשר לטפל בסיבוכים.