טיב התרכיבים השונים

החלוקה המקובלת של החיסונים היא בין חיסון פעיל לחיסון סביל.
חיסון פעיל
מדובר במתן מיקרואורגניזם או חלק ממנו או חלק שעבר שינוי במטרה ליצור תגובה חיסונית. התגובה שנוצרת יכולה בחלק מהמקרים להקנות הגנה לכל החיים או רק למספר שנים ובחלק מהמקרים יש צורך במתן מחזורי של התרכיב. ההגנה המוקנית עשויה להיות שלמה או חלקית בלבד.
כאשר התרכיב הפעיל מכיל מיקרואורגניזם שלם אותו גורם זיהומי יכול להיות חי- מוחלש (למשל בחיסונים כנגד חצבת , חזרת, אדמת ואבעבועות רוח) או מזהם שעבר אינאקטיבציה (למשל בתרכיב כנגד הפטיטיס A).
רשימת החיסונים הפעילים הניתנים באופן שגרתי ומועדי החיסונים המומלצים מפורטים בטבלת החיסונים בישראל.
התרכיב הפעיל מכיל בד"כ ארבעה גורמים עיקריים:
1.. האנטיגן הפעיל
2. נוזל התערובת – עשוי להיות מורכב מממס סטרילי בלבד, אך לעתים עשוי להכיל גם מרכיבים שהיו קשורים בהכנת התרכיב (כמו אנטיגן של ביצה או ג'לטין) שכלפיהם עלולה להתפתח תגובת רגישות יתר. 
3. חומר משמר/מייצב או אנטיביוטי – חומרים אלו כללו בעבר תרכובות כספית כמו THIMEROSAL או תכשירים אנטיביוטיים כמו ניאומיצין או סטרפטומיצין שהוספו למניעת זיהום חיידקי. גם כלפי המרכיבים הללו תיתכן תגובה אלרגית או טוקסית. 
4.  אדג'ובנט – במרבית החיסונים מדובר במלח אלומיניום המיועד להגביר את התגובה החיסונית. לאחרונה הוכנסו לשימוש אדג'ובנטים חדשים.

חיסון סביל
החיסונים הסבילים כוללים מתן נוגדנים במטרה למנוע או להחליש הופעה של מחלה זיהומית.
החיסונים הללו ניתנים במצבים הבאים:

1. חסר אימוני הקשור באי יכולת או ביכולת מופחתת ליצר נוגדנים (לדוגמה:Gammaglubolinemia-A).
2. חשיפה למחלה זיהומית באנשים שאינם מוגנים מפניה כאשר יש צורך בהגנה מיידית בפני המחלה כגון טטנוס, צהבת A, B.
3. חשיפה למחלה זיהומית שעלולה להסתיים במהלך מסובך למשל חשיפה לכלבת, חשיפה לחצבת, חשיפה לאבעבועות בקבוצות הסיכון למחלה.
4. במטרה להקל ולדכא תופעות רעלנים במחלה שכבר קיימת (בוטוליזם, דיפטריה, טטנוס, מחלת קווסאקי).
5. מתן במצבים לא זיהומיים כמו ITP ו- Guilliain Barre Syndrome.

כל התכשירים הרשומים המיועדים לחיסון סביל עוברים כמו כל מוצרי הדם בדיקות לשלילת המצאות מזהמים כמו HIV, צהבת C ו- B, סיפיליס ו- HTLV. בשנת 1994 דווח על מקרי הפטיטיס C שהיו קשורים במתן תכשיר IVIG מסוים. מאז שונו תהליכי הטיהור של התכשירים הללו ובעיה זו נעלמה.

התכשירים בהם משתמשים לצורך חיסון סביל כוללים:
1. תמיסות סטנדרטיות של אימונוגלובולין
מופקות ממאגר של דגימות פלסמה של מבוגרים. המאגר שממנו מופקים התכשירים הנו גדול (לפחות 1000 תורמים) בכדי להבטיח מציאות נוגדנים בפרופורציה השכיחה באוכלוסיה.
תכשיר אימונוגלובין סטנדרטי בתמיסות להזרקה תוך שרירית מכיל כמעט רק IgG ורק עקבות של IgA ו- IgM. הריכוז המקובל של החלבון הנו 16.5%. התכשיר ניתן בהזרקה תוך שרירית עמוקה (במבוגר לעכוז ובילד לירך) ואין לתת אותו תוך ורידית. אם יש צורך במתן של יותר מ- 5 מ"ל, יש לחלק את המנה ולתת ביותר מאתר אחד. רמת השיא לאחר ההזרקה מתקבלת כעבור 2-3 ימים וזמן מחצית החיים הוא 3-4 שבועות.
ההתוויות למתן אימונוגלובולין סטנדרטי במתן תוך שרירי כוללות:
א. טיפול תחליפי לילדים הלוקים בחסר יצור נוגדנים: המינון המקובל הינו 100 מ"ג/ק"ג או 0.66 מ"ל/ק"ג. ברוב המקרים קיימת העדפה למתן של IVIG כיון שבדרך זו מתקבלות רמות נוגדנים גבוהות יותר והיעילות רבה יותר.
ב. פרופילקסיס לצהבת A: הטיפול צריך להינתן תוך 14 יום מהחשיפה (במינון של 0.02 מ"ל/ק"ג) או לפני החשיפה (במינון של 0.06 מ"ל/ק"ג) במקרה של חיסון מטיילים במועמדים המצויים בקבוצת סיכון למחלה חמורה או שלא ניתן לחסנם בתרכיב הפעיל (פרוט במסגרת הפרק הספציפי על צהבת A).
ג. פרופילקסיס לחצבת: יש לתת את המנה תוך 6 ימים מהחשיפה על מנת למנוע או למתן את המחלה. המינון הוא 0.25 מ"ל/ק"ג עד למקסימום של 15 מ"ל. כאשר מדובר בנחשף עם חסר אימוני המינון הוא 0.5 מ"ל/ק"ג עד למקסימום של 15 מ"ל. (פרוט במסגרת הפרק הספציפי על חצבת).
תופעות לוואי של אימונוגלובולין הניתן תוך שרירית:
התופעה השכיחה ביותר היא כאב ואי נוחות מקומית. ניתן להפחית זאת ע"י חימום התכשיר לטמפרטורת החדר לפני ההזרקה. תגובות פחות שכיחות הן הסמקה, כאב ראש צמרמורת ובחילה.
תופעות חמורות הן נדירות וכוללות קוצר נשימה , כאב בחזה ואף תגובה אנפליקטית. הזרקה תוך ורידית מגדילה את הסיכון לתגובות סיסטמיות.
מתן התכשיר לאנשים עם חסר ב- IgA עלול לגרום לתגובה סיסטמית עקב האפשרות לפיתוח נוגדנים כנגד IgA בעקבות חשיפה קודמת למוצרי דם. כאשר ידוע על חסר IgA במטופל יש לתת לו תכשיר מיוחד שהנו IgA depleted. עם זאת אין צורך בבדיקה שגרתית של רמות אימונוגלובולינים בדם לפני מתן שלתכשיר אימונו גלובולין של נדירותה של התגובה ל- IgA .

2. תכשירי אימונוגלובולינים ספציפיים
התכשירים הללו מכילים ריכוז גבוה של נוגדנים המכוונים כנגד מחולל מסוים כמו תכשירים ספציפיים לצהבת A,  B, טטנוס, כלבת, וריצלה, CMV, RSV.
קיים גם תכשיר המכיל נוגדנים מונוקלונליים כנגד RSV (Palivizumab).
ההתוויות לשימוש בתכשירים הללו מצוינות בפרקים הדנים במחלות הספציפיות.

3. תכשירים של IVIG (Intravenous Immune Globulin)
התכשירים הללו הוכנו ממאגר גדול של תורמים והם מכילים רמה מינימלית נדרשת של נוגדנים לחצבת, דיפטריה, פוליו והפטיטיס B. ריכוז הנוגדנים כלפי מזהמים אחרים משתנה מאצווה לאצווה. התכשירים מכילים יותר מ- 95% IgG ורק עקבות של האימונגלובולינים האחרים. האינדיקציות למתן IVIG הינן בעיקר אשפוזיות וכוללות טיפול תחליפי במצבי חסר אימוני ראשוני, מחלת Kawasaki, HIV, ITP, לאחר השתלת מח עצם, פגות, ,ITP Guilliain Barre Syndrome ועוד.
תופעות לוואי במתן IVIG קורות בתדירות של כ- 5% ורובן אינן חמורות ואינן מהוות הוראת נגד למתן התכשיר. הן כוללות בין היתר:

1. תגובה פירוגנית המאופיינת בחום גבוה וצמרמורות.
2. תגובות סיסטמיות קלות כמו כאב ראש, מיאלגיה, חרדה, סחרחורת.
3. בחילות והקאות.
4. שינויים קרדיווסקולריים: סומק, שנויי לחץ דם, טכיקרדיה.
5. מנינגיטיס אספטית.
6. תגובות רגישות יתר.
7. אי ספיקה כליתית חריפה.
8. תגובות אנפילקטיות באנשים עם חסר מוחלט ב- IgA. במקרים אלו ניתן להשתמש בתכשיר שהנו IgA depleted.

4. נוגדנים ממקור לא הומני (Animal Antisera)
תמיסות הנוגדנים הנמצאים בשימוש הם ממקור של סוס והאינדיקציות למתן כוללות אנטי טוקסינים לבוטוליזם (זני A,B, ו- E) ודיפטריה. בעבר השתמשו בתכשירי אנטי טוקסין ממקור לא הומני לטטנוס וכלבת אך הם הוחלפו בתמיסות נוגדנים הומניים.
מאחר שהטיפול בתכשירים הלא- הומניים קשור בשכיחות גבוהה של תגובות אנפילקטיות וטוקסיות, יש לבצע לפני מתן תכשיר כזה תבחין עורי, תחילה בשיטת Prick ואח"כ Intradermal. במקרה של תגובה חיובית לתבחין העור, התכשיר יינתן על פי פרוטוקול של דה-סנסיטיזציה. 

להרחבה

קישור לתדריך החיסונים של משרד הבריאות
קישור ל- Pink Book מטעם אתר החיסונים של ה-CDC