טענה רווחת נוספת היא שהחיסונים גורמים לעומס בלתי נסבל על מערכת החיסון.
תוספת החיסונים החדשים רק מגבירה חשש זה.
במציאות, מערכת החיסון של תינוק יכולה להגיב לכמאה אלף אורגניזמים שונים (חיידקים וירוסים וכדומה),
לכן, מתן חיסון ל 10 אורגניזמים יעשה שימוש ב 0.01% מהחיסוניות הפעילה.
כשהגוף נחשף לחומר זר לו, הוא מגיב למרכיבים מסוימים בו, אותם מכנים "אנטיגנים".
הבה נראה לכמה אנטיגנים מגיב הגוף בזמן מחלות פשוטות:
בדלקת ויראלית פשוטה של דרכי הנשימה העליונות – נזלת, מערכת החיסון נחשפת לארבעה עד עשרה אנטיגנים. בדלקת גרון הנגרמת על ידי חיידק הסטרפטוקוקוס, מערכת החיסון נחשפת לעשרים וחמישה עד חמישים אנטיגנים.
ולכמה אנטיגנים נחשף תינוק בחיסונים?
מספר זה השתנה במהלך המאה החולפת:
ב 1900 , החיסון היחיד שילד קיבל היה לאבעבועות שחורות, חיסון שהכיל כ 200 אנטיגנים.
ב 1960 ילדים חוסנו גם לשעלת (חיסון תאי) , פוליו, טטנוס, דיפטריה. מספר האנטיגנים הגיע ל 3200.
בהמשך התווספו החיסונים לאדמת חצבת וחזרת, הופסק החיסון לאבעבועות שחורות שכן לא היה בו צורך, התווספו החיסונים להפטיטיס B , HIB, וריצלה, החיסון המצומד לפנאומוקוק. החיסון לפרטוסיס הפך לא – צלולרי.
למעשה לאחר כל השינויים מספר האנטיגנים פחת לכ 125 !
ירידה זו הושגה עקב השיפור הטכנולוגי , והעליה ב"טוהר" של החיסונים.
לסיכום :
מתן חיסונים עושה שימוש בטל בשישים לעומת יכולתה של מערכת החיסון ואין שום חשש לשימוש יתר!
לגבי מתן שילובי חיסונים:
השילובים נבדקו מחקרית, וכמובן שלא היו מאושרים ללא מחקרים שבדקו יעילותם ובטיחותם.
המחקרים הראו ששילובי החיסונים אינם מפחיתים מיעילותם ולא גורמים לסיכון יתר לתופעות לוואי.
לעומת זאת קיימים יתרונות פרקטיים למתן מספר חיסונים באותו ביקור :
ראשית, מטרתנו היא לחסן את הילדים מוקדם ככל האפשר ולהגן עליו בחודשי חייו הראשונים והפגיעים.
שנית, ריכוז החיסונים ימנע צורך בביקורים מרובים, ודקירות מרובות – מה שיהיה פחות טראומטי לילד ויחסוך זמן וימי עבודה להורים.
קישור לאתר הCDC להרחבה נוספת
תפריט
תפריט
תפריט