החיסון המצומד לפנאומוקוק (פרבנר)

החיסון נרשם לשימוש בארץ בשנת 2003.
מיולי 2009 ועד נובמבר 2010 החיסון ניתן במסגרת שגרת החיסונים על ידיי תרכיב המכיל 7 זנים (PCV7).
החל מנובמבר 2010 החליף את התרכיב הזה תרכיב המכיל 13 זנים של החיידק (1, 3, 4, 5, 6A, 6B, 7F, 9V, 14, 18C, 19A, 19F, 23F).
התרכיב מכיל זנים של החיידק פנאומוקוק שעברו קוניוגציה (הצמדה) לנשא חלבוני.
הזנים שכלולים בחיסון המוצמד גורמים למרבית המקרים של הזיהומים הפניאומוקוליים הפולשניים וכן הם הזנים היותר עמידים לפניצילין ואנטיביוטיקות אחרות.

יעילות החיסון
מחקרים רחבי הקף שנעשו בארה"ב מצאו כי מתן החיסון המוצמד הוביל לירידה ניכרת בתמותה ובתחלואה ממחלה פולשנית. החיסון מנע כמעט את כל המקרים של מנינגיטיס פנואומוקוקלית, כ- 50% ממקרי דלקות הריאה הפנאומוקוקליות החמורות וכ- 20% ממקרי דלקת האוזן התיכונה, בעיקר החוזרות. בנוסף, נמצא שהחיסון מקנה גם "הגנת עדר" ומונע הידבקות בזני החיסון במגעים בלתי מחוסנים כגון קשישים ותינוקות צעירים.

אופן ומועדי המתן
החיסון ניתן בהזרקה לתוך השריר.
המספר המומלץ של מנות תרכיב הפרבנר מותאם לגיל המועמד לחיסון, מספר מנות התרכיב שניתן בעבר ובמצבים השונים.
בשגרת החיסונים החיסון ניתן בשלוש מנות: מנה בגיל חודשיים, מנה בגיל 4 חודשים ועוד מנה בגיל 12 חודשים.
הפרוטוקול לילדים בסיכון, עד גיל שנה , יכלול מתן 4 מנות (גילאי חודשיים, 4 חודשים, 6 חודשים ושנה). מעל גיל שנה – שתי מנות.
לילדים המשתייכים לקבוצות סיכון אשר סיימו את סדרת החיסון הכוללת 4 מנות PCV7 , מומלץ לתת מנה אחת נוספת של PCV13 חודשיים לפחות לאחר מנה אחרונה של PCV7.

גיל המינימום למתן הינו 6 שבועות. רווח הזמן המינימלי בין מתן המנות: עד גיל 12 חודשים- 4 שבועות, מגיל 12 חודשים- 8 שבועות.

שילוב עם חיסוני השגרה האחרים: אין מניעה לקבל את החיסון ביחד עם אחד או יותר מחיסוני השגרה האחרים.

התוויות למתן
החיסון ינתן במסגרת שגרת החיסונים לכל הילדים עד גיל שנתיים ולילדים ומבוגרים בסיכון גבוה במיוחד לתחלואה (דיכוי חיסוני, מחלת כליות, וחסר טחול).

קבוצות הסיכון ללקות בזיהום פנאומוקוקלי וסיבוכיו:
1. הפרעות בפעילות הטחול (אנטומית או תפקודית) כולל אנמיה חרמשית.
2. חסר חיסוני מולד או נרכש כולל ממאירות וזיהום ב HIV .
3. השתלת אברים כולל השתלת שתל קוכליארי והשתלת מח עצם.
4. דליפת נוזל השדרה.
5. אי ספיקת כליות כרונית, תסמונת נפרוטית וטיפול בדיאליזה.
6. מחלה ממושכת אחרת כמו סוכרת ומחלות מטבוליות ממושכות אחרות, מחלות לב וכלי דם, שחמת או מחלת ראות ממושכת.

מומלץ כי ילדים בקבוצות הסיכון בני למעלה משנתיים יקבלו גם מנה של חיסון פוליסכרידי (פנאומובקס).
יש להתחיל את הסדרה בתרכיב המצומד (פרבנר) ואחריה לחסן בתרכיב הפוליסכרידי (פנאומובקס).
תופעות לוואי
עיקרן תופעות מקומיות במקום הזרקה (הסיכוי עולה לאחר קבלת מנות דחף חוזרות).
תופעות כלליות כגון חום לא גבוה, ירידה בתאבון, הקאה , שלשול, אי שקט יתכנו בכ10% מהמקרים.
נדיר מאוד פרכוסים, רפיון ותגובות של רגישות יתר (0.01-0.1% ).

הוראות נגד
אין הוראות נגד מיוחדות מלבד הוראות הנגד הכלליות למתן חיסונים.

להרחבה
קישור לתדריך עדכני של משרד הבריאות
קישור להמלצות ה-CDC