טבלת החיסונים בישראלכך זה החלמהו חיסון?מהו אדג'ובנטהמחלות נגדן מחסניםגרפים - תחלואה בישראלחיסוני שגרהמתי יש להיזהר במתן חיסוניםחיסונים שאינם בשגרהצוות רפואי - מידע כלליצוות רפואי - חיסונים ספציפייםשאלות נפוצותטענות נפוצותעצות לילד המטיילחיסונים לילד המטיילחובת חיסונים? פורומיםתיאור התפרצות הפוליו בשפכי ישראל 2013-14

 טענות נפוצות

חיסון ה MMR גורם לאוטיזם
תשובה:

ב 1998 פורסם בביטאון מדעי יוקרתי מאמר שקשר הופעת אוטיזם לחיסון MMR.
המחבר הראשי, וויקפילד, היה כירורג שעבר לעסוק במחקר.
הוא התמקד במחקר לגבי מחלה דלקתית כרונית של המעי (Inflammatory Bowel Disease- IBD) , תוך ניסיון לקשור את המחלה לוירוס החצבת בכלל, ולחיסון בפרט.
במאמר נכללו 12 ילדים, שעל פי דיווח הוריהם התפתחו באופן נורמאלי, ואז עברו רגרסיה התנהגותית,
ובנוסף סבלו מסימפטומים של מערכת העיכול, דמויי IBD.
בשמונה מבין המקרים מהמקרים, ההורים קישרו כרונולוגית בין הרגרסיה ההתנהגותית של ילדם, לקבלת חיסון MMR .
לא היה קשר כרונולוגי בין הופעת הסימפטומים של מערכת העיכול אצל הילדים לבין קבלת החיסון.
לכל השניים עשר נמצאו פתולוגיות במעי, שהמחברים התייחסו אליהן כייחודיות, של תהליך דלקתי במעי הגס והגדלת של בלוטות לימפה סביב המעי הדק.
בנוסף נמצאו (כביכול) ערכי המוגלובין ונוגדנים נמוכים בחלק מן הילדים .
המחברים העלו היפותזה של קיום סינדרום חדש , "autistic enterocolitis" , וקשרו את ההפרעות ההתנהגותיות, לתופעות במערכת העיכול ,ולחיסון ה MMR .
כבר עם הופעתו המאמר זכה לביקורת רבה של חוקרים אחרים על טיבו המדעי :
התופעות הכביכול ייחודיות שנמצאו במעי הילדים הן למעשה וריאנט נורמאלי,
ערכי הייחוס של הנוגדנים היו לא מותאמים לגיל (כך שלמעשה היו תקינים) וכו'
חשוב להדגיש כי במאמר עצמו כתוב בפירוש (ר לעיל) שלא הוכח קשר בין החיסון לסינדרום המתואר.
אך בניגוד למה שנכתב במאמר, וויקפילד יצא בהודעות רשמיות לעיתונות, בתקשורת הכתובה והאלקטרונית, בהן הוא קושר בין אוטיזם לחיסון ה MMR, וקרא לדחות את מתן החיסון ולפצלו במרווחים של שנה.
בהמשך יצאו שני מאמרים, בהם בודד נגיף החצבת מתאי דם לבנים וממעי הילדים אך לא הוכח כי מדובר בזן החיסון.
הטענה נסתרה בצורה ברורה בעבודה שהתפרסמה ב 2006 ובה לא הצליחו לבודד את וירוס החצבת מלויקוציטים של ילדים אוטיסטים שחוסנו ב MMR.
במקביל , החלו להופיע מחקרים אפידמיולוגיים גדולים שבדקו את הקשר בין אוטיזם לחיסון ה MMR: 
מחקרם של טיילור וחבריו, מ 1999 , מבריטניה, על קבוצה של כ 500 ילדים אוטיסטים, עם תת סוגים שונים של המחלה. המחקר הדגים כי קיימת עלייה מתמדת באבחון אוטיזם אך לא קצב העלייה באבחון מקרי אוטיזם לא השתנה לאחר הכנסת החיסון ב 1988 , כפי שהייתה אמורה להיות אם היה קשר בין החיסון למחלה.
כמו כן, לא נמצא קשר בין מתן החיסון להופעת רגרסיה התנהגותית. 
מאמר בריטי נוסף (( Chen et al. Psichol med. 2004 שפורסם ב 2004 , והתייחס לתקופה בין 1959 ל 1993, כלל מידע לגבי 2407 ילדים הלוקים באוטיזם, והראה ממצאים דומים – אין שינוי בקצב העלייה באבחון מקרי אוטיזם לאחר הכנסת החיסון ב 1988 .
מאמרים מבריטניה ומקליפורניה הראו עליה בהיארעות אוטיזם למרות ששיעור הכיסוי חיסוני נותר ללא שינוי.
בעבודה מקנדה, מעקב אחרי שכיחות אוטיזם הראה עליה מ 1987 ל 1998 , למרות שבאותו זמן הכיסוי החיסוני ירד.
יתרה מכך - מחקר יפני מראה שלמרות ההפסקה המוחלטת במתן חיסון ה MMR ב 1993, שכיחות האוטיזם הייתה בעלייה .
עבודה דנית משכנעת, שבדקה נתונים לגבי חצי מליון ילדים בדנמרק, מתוכם מאה אלף שלא חוסנו ב MMR , נמצא חוסר קשר בין החיסון לאוטיזם ומחלות דומות. ( (Madsen et al. NEJM 2002).
מחקר גדול נוסף שבוצע על ידי המרכז האמריקאי לבקרת מחלות (CDC ) , לא מצא קשר בין MMR לאוטיזם:
המחקר השווה 624 ילדים הלוקים באוטיזם מאזור אטלנטה ו 1824 ילדים בריאים, ובדק את הגיל שבו נתנה מנת ה MMR הראשונה: פיזור הגילאים בהם הילדים האוטיסטים קיבלו את חיסון ה MMR היה דומה לקבוצת הביקורת (קבוצת הילדים הבריאים). (Destefano et al., pediatrics 2004)

לסיכום, כל העבודות שפורסמו לאחר אותו מאמר הביאו עדויות כנגד ההיפותזה הקושרת בין חיסון ה- MMR לאוטיזם.
אין קשר אפידמיולוגי בין חיסון MMR לאוטיזם, כולל תת הסוג הרגרסיבי, ואין עדות מעבדתית התומכת בתיאוריה
זו.
אך למרות כל זאת, קיים פחד ממשי מהחיסון ושיעור החיסון בבריטניה ירד ממעל 90% לסביבות 80% .


בשנים האחרונות גילה תחקיר עיתונאי כי המחקר נוהל באופן שערורייתי:
בניגוד למה שנאמר במאמר, לא דובר בילדים שהופנו עקב סימפטומים דמויי IBD , מדובר בקבוצת ילדים שהוריהם האמינו כי הם נפגעו מחיסון ה MMR ויוצגו ע"י עורכי דין, לצורך תביעה נגד חברות תרופות.
חברת עורכי הדין שילמה לוויקפילד מעל 400,000 פאונד על מנת לבצע את המחקר ולהוכיח קשר בין החיסון לאוטיזם, תשלום עליו לא דיווח.
הסימפטומים הקשורים למערכת העיכול בשלם כביכול הופנו היו בעיקר עצירות, המופיעה בשכיחות גבוהה בילדים עם הפרעות התנהגותיות ואינה מרמזת על IBD .
לחלק מההורים ניתן תשלום על מנת שישתתפו במחקר.
במחקר בוצעו לילדים בדיקות פולשניות כגון קולונוסקופיות, ביופסיות מעי וניקורים מותניים ללא שתהיה הצדקה קלינית לכך מבחינת ההיסטוריה הקלינית, או הסימפטומים, ללא החתמה על טופס הסכמה, וללא אישור מוועדת האתיקה של בית החולים.
10מתוך מחברי המאמר התנערו מהפירוש שוויקפילד נתן לממצאים.
בסוף ינואר 2010 קבעה המועצה הרפואית הלאומית הבריטית (General Medical Council) כי החוקר הראשי במאמר, ד"ר אנדרו ווייקפילד אכן פעל במרמה, תוך הפרה בוטה של כל כללי האתיקה ותוך סיכון מטופליו וחשיפתם לפעולות פולשניות מיותרות ונטולות התוויה קלינית .
לאור הממצאים הללו, בתאריך ה-2 לפברואר 2010 , בצעד חריג ונדיר, מחק כתב העת הרפואי היוקרתי Lancet את המאמר של ווייקפילד מארכיון הפרסומים שלו. משמעותה של מחיקה זו היא כי המחקר לא ייחשב עוד כחלק מהספרות המדעית.
קישורים:
דיווח החלטת המועצה הרפואית הלאומית הבריטית
החלטת עורכי כתב העת לנסט

בתאריך 10 למרץ 2010 נתן בית המשפט הפדרלי בארה"ב את פסק דינו לגבי תביעת פיצויים של קבוצת הורים שתבעו פיצויים בטענה כי מחלת האוטיזם של ילדיהם נגרמה כביכול עקב מתן החיסון.
בית המשפט בדק לעומק 3 מקרים מייצגים וקבע כי לא מצא קשר הגיוני או קשר של סיבה ותוצאה בין מתן החיסונים לבין הופעת האוטיזם אצל הילדים ועל כן דחה את התביעה.
פסיקת בית המשפט הפדרלי בארה"ב נותנת חותמת משפטית למה שכבר הוכח קודם לכן בכלים המדעיים: לא נמצא קשר בין חיסונים לאוטיזם. בכך נעשה צעד חשוב נוסף להסיר מעל סדר היום את העננה שהעיבה על חיסוני הילדות. הנסיון לקשור בין החיסונים לאוטיזם גרם לנזקים בריאותיים כבדים לילדים ברחבי העולם בשל הירידה בשיעורי ההתחסנות. בוזבזו זמן,אנרגיה ומשאבים רבים מדי בעיסוק בתיאוריה הכושלת והמופרכת הזו והגיעה העת לנוע קדימה, להשקיע מאמץ וידע על מנת לחקור את הסיבות האמיתיות לאוטיזם. הפסיקה הזו היא בשורה טובה ומרגיעה להרבה הורים מתלבטים אשר נחשפו למידע מטעה ומוטעה בתקשורת הכתובה והאלקטרונית לגבי הקשר בין חיסונים ואוטיזם.
קישורים:
דווח על פסיקת בית המשפט
הפרוטוקול המלא של החלטת בית המשפט הפדרלי
הפסיקות המשפטיות השונות בפרשה

References
1. Taylor, B. et al.. Lancet. 1999;353:2026-9
2. Chen et al. Psychol Med. 2004;34:543-53.
3. Hornig M, et al,  PLoS ONE. 2008;3:e3140.

4. Madsen, KM.,. NEJM 2002;347:1477-82.

<< חזור
צרו אתנו קשר נשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה,
צרו אתנו קשר ונדאג להשיב בהקדם: