טבלת החיסונים בישראלכך זה החלמהו חיסון?מהו אדג'ובנטהמחלות נגדן מחסניםגרפים - תחלואה בישראלחיסוני שגרהמתי יש להיזהר במתן חיסוניםחיסונים שאינם בשגרהצוות רפואי - מידע כלליצוות רפואי - חיסונים ספציפייםשאלות נפוצותטענות נפוצותעצות לילד המטיילחיסונים לילד המטיילחובת חיסונים? פורומיםתיאור התפרצות הפוליו בשפכי ישראל 2013-14

 עצות לילד המטייל

טיול לאזורים אקזוטיים עם ילדים –כיצד להנות מהטיול ולהישאר בריאים
טיול ממושך עם ילדים בעיקר לאזורים טרופיים ואקזוטיים כמו דרום מזרח אסיה או דרום אמריקה יכול מצד אחד להוות אחת מהחוויות היפות ביותר של המשפחה, אך מצד שני עלול ללא הכנה מתאימה להפוך לאירוע מתסכל ולחוויה מאוד לא נעימה. טיול שכזה חושף אומנם את הילד למגוון של תרבויות והתנסויות חדשות, אך גם לסדרה של מזהמים חדשים.
ילדים נמצאים בסיכון מוגבר לחלות במחלות מטיילים מאחר והמערכת החיסונית שלהם לא מכירה הרבה מהמזהמים הנמצאים בארצות הללו.

מטרת הסקירה הזו הינה לצייד את המשפחה בעצות מעשיות שבעזרתן ניתן יהיה להפוך את הטיול לאזורים כאלו למהנה, נעים ובעיקר בריא. הסקירה, והמידע לגבי חיסוני מטיילים אינם באים בשום אופן להחליף את היעוץ המסודר והפרטני הניתן במרפאות למטיילים.

-כיצד להיערך לתכנון הטיול?
-מאיזה גיל ניתן לטוס?
-האם "לטשטש" או להרדים את הילד בעת הטיסה?
-מדוע יש כאב אוזניים בעת הטיסה וכיצד להימנע ממנו?
-
כיצד ניתן למנוע את ההקאות בזמן הנסיעה (מחלת הנסיעה)?
-כיצד לנהוג כאשר נוסעים עם הילד למקומות גבוהים?
-כיצד להימנע ו/או לטפל בשלשולים בזמן הנסיעה (שלשולי מטיילים) ?
-כיצד אגן על ילדי מפני עקיצות חרקים במהלך הנסיעה?
-מהי מחלת המלריה וכיצד להגן על הילד מפניה?
-כיצד להימנע ממלריה?
-אילו קבוצות נמצאות בסיכון מיוחד לחלות במחלות מטיילים?
-אילו חיסונים נדרשים לילד המטייל?
-
באילו תרופות כדאי להצטייד לנסיעה לחו"ל ?

התכנון הכללי של הטיול: העצה הראשונה נוגעת לשלב תכנון הטיול.
אחד הכללים הפשוטים והחשובים בתכנון טיול עם ילדים הינו קביעת הקצב המתאים.
טיול עם ילדים צפוי להיות איטי יותר: ילדים אוהבים לשהות זמן ארוך יותר במקומות מסוימים וכן צריך לקחת בחשבון דחיות ועיכובים בשל תקלות או בעיות לא צפויות. על כן תכנון הזמן צריך להיות ריאלי ובודאי שאיטי יותר מתכנון מסלול מקביל ללא ילדים.
כדאי גם לדאוג להביא לטיול את הצעצועים האהובים על הילד ו/או צעצועים ומשחקים חדשים ומעניינים שיסייעו לו "לעבור" את זמני הנסיעות הארוכים.
כמו כן, כחלק מתכנון הטיול וההכנות לנסיעה מומלץ לפנות לייעוץ מסודר במרפאת מטיילים לפחות ארבעה עד שישה שבועות טרם הנסיעה.
בייעוץ כזה יובאו בחשבון מסלול הטיול, משכו , אופיו, ההיסטוריה הרפואית האישית, אלרגיות שונות שמהן סובלים המטיילים, המצב החיסוני ומשתנים רלבנטיים נוספים.


מאיזה גיל ניתן לטוס?
כיום מוסכם כי כל תינוק בריא שנולד במועד יכול לטוס בבטחון בטיסות מסחריות רגילות.
לגבי פגים כמו גם לגבי ילדים הסובלים מבעיות לב או ריאה יש צורך להוועץ ברופא מומחה בכדי לקבוע אם ניתן לטוס.

האם "לטשטש" או להרדים את הילד בעת הטיסה?
אמנם נכון שתינוק בוכה או כזה שאינו שקט בזמן הטיסה מכביד מאוד על הוריו ועל הסובבים אותו, אולם ככלל, רצוי מאוד שלא להשתמש בתרופות להרגעת התינוק אלא להשתמש באמצעים "הרגילים" בנסיון להרגיעו.
התרופות היחידות שניתן להשתמש בהן בביטחון יחסי הינן התרופות ממשפחת האנטי היסטמינים כמו אהיסטון או פניסטיל ויש לתת אותן במינונים המומלצים. אם משתמשים בתרופות כאלו כדאי לזכור שני כללים. האחד, לנסות את מתן התרופה בבית לפני הנסיעה מכיוון שכ- 3% מהילדים יגיבו בתגובה פרדוקסלית, כלומר יגיבו באי שקט בולט. הכלל השני הוא לתת את התרופה כאשר הילד אכן עייף ואמור לישון באופן טבעי ואז מתן התרופה יתן את ה"דחיפה" הקטנה שתעבירו ממצב של ערנות ואי שקט לשינה.
יש להימנע ממתן תרופות כמו טריכלונם או כלורל הידרט שעלולות לגרום לתופעות לואי חמורות כמו דיכוי נשימתי.

מדוע יש כאב אוזניים בעת הטיסה וכיצד להימנע ממנו?
ילדים ומבוגרים עלולים לסבול מכאב אזניים בעת הטיסה, בעיקר בזמן הנחיתה, אך גם בעת ההמראה. הסיבה לכאב היא הפרשי הלחץ המהירים בין פנים האוזן לבין הסביבה החיצונית.
באופן נורמלי ישנו מנגנון המונע יצירת הפרשי לחצים כאלו באמצעות צינור המחבר בין האוזן התיכונה ללוע (הצינור ע"ש אאוסטכיאן). אולם בעת שינוי מהיר של הלחץ במטוס – בעיקר לקראת הנחיתה, צינור האוורור לא מספיק לאזן את הלחצים. בילדים בהם קוטר הצינור קטן יותר וגם כאשר הצינור אינו מאוורר מספיק (כמו למשל בעת הצטננויות או דלקות אוזניים) יכולת איזון הלחץ פגועה ואז התופעות בולטות יותר.
מהם הסימפטומים? התופעה העיקרית היא כאב עז אך יתכנו גם תחושת "אוזן סתומה", ירידה בשמיעה, סחרחורת בעת הקימה לעמידה ואף צלצולים באוזניים. כל התופעות הללו נוטות לחלוף זמן מה לאחר הנחיתה. במקרים נדירים מאוד הפרשי הלחץ גורמים ממש להתנקבות (חור) בעור התוף. הנקב נוטה בדרך כלל להחלים באופן ספונטני.

כיצד להתגונן מפני כאב האוזניים?
רצוי מאוד לטוס ללא סימפטומים של גודש בדרכי הנשימה וכן לא בעיצומה של דלקת אוזניים, ועל כן מומלץ לטפל במצבים הללו לפני הנסיעה. במבוגרים נמצא כי מתן תכשירים נוגדי גודש כמו פסוידואפדרין המצוי במספר רב של תרופות ל"נזלת" חצי שעה לפני ההמראה מקטין במידה מסוימת את הסימפטומים הללו. אין שום מחקרים שבדקו זאת בילדים כך שטיפול כזה לא מומלץ עדיין בילדים.
בתינוקות, מומלץ להיניק או לתת לו מוצץ בזמן ההמראה והנחיתה.
בילדים גדולים ניתן לנסות אמצעים עצמיים כמו מתן סוכריות מציצה, ביצוע תנועות של לעיסה או נשיפה חזקה כנגד אף שנסתם על ידי האצבעות. ניתן להשתמש גם במכשיר מיוחד לצורך כך שנקרא אוטוונט.

כיצד ניתן למנוע את ההקאות בזמן הנסיעה (מחלת הנסיעה)?
סקרים מסוימים העלו שכ- 58% מהילדים סבלו מאפיזודות של מחלת הנסיעה המתבטאת בדרך כלל בחולשה, חורון, בבחילות ובהקאות בעת נסיעה בכלי רכב שונים. ראוי לציין כי בילדים בני פחות מ-5 שנים המחלה יכולה להתבטא בצורה של הפרעות בשווי המשקל והליכה לא יציבה.
אמצעים לא תרופתיים למניעת התופעות כוללים:
אכילת ארוחה קלה לפחות 3 שעות לפני הנסיעה, ישיבה במושב הקדמי של כלי הרכב בתנאי שזה ניתן על פי כללי הבטיחות, מיקוד מבט באופק או בחפץ קבוע והימנעות מגרוי לעיניים כמו משחקי וידאו או קריאה. בנוסף , מומלץ לשאוף מידי פעם אויר צח וקריר ולהימנע מטלטול הראש בעת הנסיעה.
התרופות למניעת מחלת הנסיעה בילדים בני פחות מגיל 12 שנים כוללות תכשירים ממשפחת האנטי היסטמינים כמו אהיסטון וכן התכשיר טרבמין (dimenhydrinate). בילדים גדולים יותר ניתן לתת את תכשיר הסקופולאמין הניתן בין היתר במדבקות לעור.

כיצד לנהוג כאשר נוסעים עם הילד למקומות גבוהים?
החשש הגדול בנסיעה או טיפוס למקומות גבוהים הינו מחלת הגבהים ( Acute mountain sickness (AMS.
מחלת הגבהים נובעת מרכוזי החמצן הנמוכים השוררים באזורים גבוהים. הדבר מאלץ את הלב והריאות למאמץ יתר על מנת לספק את כמות החמצן הדרושה לרקמות הגוף. המחלה עלולה להופיע כבר בגבהים של 1700-2000 מטר. ככל שעולים לגובה רב יותר ובקצב מהיר יותר, גובר הסיכון לפתח את המחלה.
הסימנים המוקדמים בילדים כוללים אי שקט, פגיעה בתיאבון ובדפוסי הפעילות והשינה. במקרים קשים עלולים להופיע קוצר נשימה ואף בצקת ריאות.
הדרך הפשוטה ביותר למניעת המחלה היא עלייה איטית והדרגתית לגובה .
התכשיר אורמוקס (אצטזולמיד) הוכח כיעיל במבוגרים אך אין מספיק נסיון בשימוש בו בילדים למטרה זו אולם מנסיון בשימוש בתכשיר במצבים אחרים בילדים נראה כי מדובר בתכשיר בטוח יחסית ויש לשקול יחד עם הרופא את השימוש בו. המינון המתאים למניעה בילדים הינו 2.5 מ"ג לק"ג פעמיים ביום, החל מיום לפני העלייה לגובה ולמשך יומיים. בכל מקרה: כאשר מתפתחים סימנים חריפים וקשים של מחלה יש לרדת מייד לגובה נמוך יותר.

כיצד להימנע ו/או לטפל בשלשולים בזמן הנסיעה (שלשולי מטיילים) ?
שלשולים הינם אחת התופעות השכיחות הקורות תוך כדי טיול לאזורים טרופיים ואקזוטיים. ילדים, בעיקר ילדים קטנים מגיל 3 שנים המסוגלים כבר לזחול, נוטים יותר להיפגע משלשולים כאלו ומעריכים כי כ- 40% מהילדים המטיילים סובלים מכך. בנוסף לכך המחלה בילדים נוטה להיות חמורה יותר ומלווה בחומים גבוהים יותר מאשר במבוגרים. הגורמים העיקריים לשלשולי מטיילים כוללים חידקי מעיים כמו קולי, קמפילובקטר, שיגלה, סלמונלה, נגיפי מעיים כמו נגיף הרוטה ופרזיטים כמו קריפטוספורידיום, גיארדיה, אמבה וציקלוספורה.
מניעת המחלה היא בעיקרה שמירה על כללי היגיינה נאותים הכוללים: רחיצת ידיים לאחר החלפת הטיטולים, שימוש בתכשירי אלכוהול באם אין סבון ומים זורמים בהישג יד לשם חיטוי הידיים , שימוש באבקות חלב מוכנות וארוזות לשם הכנת דיסות חלב לתינוקות. במצבים בהם לא ניתן להבטיח שתהיה אפשרות להרתיח מים לשם המסת אבקות החלב מומלץ להשתמש בתמיסות ארוזות ומוכנות מראש ( ready to feed). בעת הטיול יש לצרוך מים שמקורם בבקבוקים חתומים או כאלו שהורתחו על ידי המטיילים או שעברו טיהור על ידי ערכות הטיהור המומלצות. יש להימנע מצריכת קרח מאחר שמקור המים שלו אינו ידוע. גם צחצוח שיניים צריך להיעשות רק במים רתוחים, מטוהרים או מבוקבקים. מוצצים וצעצועים שנפלו לרצפה יש לשטוף בסבון ומים רתוחים, מטוהרים או מבוקבקים
מומלץ גם להימנע מצריכת מוצרי מזון הנמכרים בדוכני רחוב.
באכילת מאכלים שונים הכלל המקובל הוא: ‘‘peel it, boil it, cook it, or forget it’’ , כלומר יש לקלף את הקליפה החיצונית של המאכל (למשל פרי), או להרתיחו, או לבשל אותו לפני אכילתו.
כמובן שמוצרי החלב שאוכלים חייבים להיות מפוסטרים.

טיפול מונע באנטיביוטיקה או בתכשירי ביסמוט כמו קל- בטן אינו מומלץ בילדים. מספר מחקרים הראו כי לשימוש בפרוביוטיקה יש פוטנציאל לסייע במניעת שלשולי מטיילים. בילדים בני 12 שנה ויותר הנמצאים בסיכון גבוה לשלשולים ניתן לשקול מתן טיפול מונע בקל-בטן.
הטיפול בשלשולי מטיילים כולל החזרת נוזלים ומניעת התייבשות וכן טיפול תרופתי כנגד מזהמי המעי. כאשר השלשולים הינם קלים ואינם מלווים בסימני חולי ניתן להמשיך בדיאטה הרגילה.
הטיפול החשוב ביותר להחזרת הנוזלים ולמניעת התיבשות הינו התמיסות היעודיות לכך המכילות איזון רצוי של סוכרים ומלחים oral re-hydration solutions (ORS). דוגמאות לכך הינם תכשירים כמו הידרן, רההידרט, אורסט או מינרלי. מומלץ להשתמש בתכשירים כאלו במקרים של שלשולים מרובים, הקאות או סימנים המעידים על התייבשות כמו ירידה בתפוקת השתן ויובש בלשון. במקרים של הקאות מומלץ להימנע ממאכלים אחרים ולתת לפחות בשעות הראשונות את תמיסות ה- ORS בלבד. הדרך הטובה ביותר להחזרת הנוזלים במקרי הקאות היא לתת כמויות קטנות של נוזלים לעתים תכופות . שתיית כמויות גדולות של נוזלים עלולה לגרום להקאה. ניתן להשתמש במזרק ולתת 5 סמ"ק כל 3 דקות לערך. ניתן לחזור בהדרגה לדיאטה רגילה כאשר ההקאות פסקו והילד קבל כמות מספקת של נוזלים. לגבי תינוקות יונקים - רצוי שימשיכו ביניקה כל עוד זה אפשרי. באם הילד ממשיך להקיא או אינו מתאושש במהירות יש להביאו למוסד רפואי על מנת שיטופל בנוזלים דרך הוריד.
טיפול אנטיביוטי: במקרים של שלשולי מטיילים כאשר אין נגישות טובה למוסד רפואי מומלץ להתחיל בטיפול אנטיביוטי על פי שיקול ההורים. 
במצבים של שלשולים מרובים או שלשול המלווה בחום גבוה או בדם, מומלץ לתת טיפול אנטיביוטי. הטיפול המומלץ הינו התכשיר אזיתרומיצין (אזניל). התכשיר ניתן במינון של 10 מ"ג לק"ג פעם ביום למשך שלושה ימים.
ככלל, תכשירים לעצירת השלשולים אינם מומלצים בילדים.

כיצד אגן על ילדי מפני עקיצות חרקים במהלך הנסיעה?
למחלות המועברות על ידי חרקים השפעה עצומה על תחלואה בכלל ובמטיילים בפרט. מעריכים כי 1 מכל 15 בני אדם בעולם נפטר עקב מחלות המועברת באמצעות חרקים. דוגמאות למחלות כאלו כוללות: מלריה, מחלת דנגה, קדחת המוח היפנית ועוד. בנוסף, עקיצות החרקים גורמות גם לתופעות מזיקות אחרות כמו תגובות מקומיות ואלרגיות, כך שאחד האתגרים החשובים בשמירת בריאותם של ילדים מטיילים היא מניעת המחלות המועברות על ידי עקיצות.
הכלל החשוב ביותר במניעת המחלות הללו הוא למנוע את המגע בין החרק לבין הילד. הכללים במניעה הינם דומים לאלו המקובלים במבוגרים: לבישת בגדים מחוברים והדוקים שמכסים את רוב שטח הגוף, הימנעות מלבישת בגדים מבריקים ופרחוניים המושכים את החרקים, הימנעות משימוש בשפמו וסבון ריחנים או ממריחת בשמים. כאשר נמצאים באזור עם סכנת מלריה מומלץ להימצא בסביבה מוגנת מעקיצות מתחילת החשיכה עד הזריחה מאחר שאלו שעות הפעילות העיקריות של יתוש האנופלס אשר מעביר את המחלה. סביבה מוגנת כוללת חדרים סגורים עם מערכת מיזוג אויר או חדרים עם עם רשתות המונעות כניסת חרקים. אחת האמצעים ליצירת סביבה מוגנת בפני חרקים הינה שימוש בכילה אשר עוטפת את מקום שהותו של הילד ומצופה בחומר דוחה יתושים.
אחד האמצעים החשובים הינו מריחת העור בחומר דוחה יתושים. תכשיר הבחירה הינו החומר DEET (methylbenzaminde N,N-diethyl-3 ). התכשיר נחשב כבטוח גם בילדים. היו דווחים נדירים שהחשידו כי יש קשר בין מריחת החומר לפגיעה מוחית אך לא היה תיעוד הולם לכך ובדרך כלל זה קרה כאשר התכשיר נמרח שלא בהתאם להוראות. הריכוז המומלץ הינו 25%-35% ומשך ההגנה לאחר מריחה הינו 4 שעות. קיימים גם תכשירים עם שחרור מושהה של החומר ואז משך ההגנה אמור להיות ארוך יותר – עד כ-8 שעות. המריחה הנכונה כוללת מריחה על כף היד של ההורה/המטפל ומשם על עור הילד בכדי להבטיח מריחה אחידה. בתינוקות וילדים קטנים מומלץ להימנע ממריחת העיניים , הפה או האזורים הקרובים להם וכן יש להימנע ממריחת ידי התינוק בכדי למנוע את הגעת החומר לעיניים או לתוך הפה של התינוק. כמו כן אין למרוח את התכשיר על אזורים בהם העור פגוע או אינו שלם ולדאוג לשטוף את הגוף עם ההגעה לסביבה מוגנת מיתושים.
אם משתמשים גם במסנן קרינה מומלץ למרוח בבוקר את מסנן הקרינה ומעליו את שכבת ה- DEETבאם יש צורך בהמשך לשים שכבה נוספת של התכשיר מסנן הקרינה ניתן למרוח אותו על שכבת ה- DEET מבלי שתפגע יעילותם של שני התכשירים.
תכשיר דוחה נוסף שניתן להשתמש בו הינו ה- PICARIDIN בתנאי שריכוזו יהיה סביב 20%.
אמצעי נוסף למניעת עקיצות הוא מריחת הבגדים וכן גם הכילות בתכשירים הכוללים את החומר פרמתרין. מומלץ להשתמש בציוד רק כעבור 4 שעות לפחות מזמן הטיפול בפרמתרין והאפקט המגן נמשך 2-6 שבועות אפילו לאחר כביסה רגילה.
אחת השיטות האפקטיביות ביותר למניעת עקיצות הינה שילוב של מריחת העור ב-תכשיר הכולל DEET כל 8-12 שעות וכן טיפול בבגדים בפרמתרין. שילוב זה אמור למנוע יותר מ- 99% מהעקיצות! 

מהי מחלת המלריה וכיצד להגן על הילד מפניה?
המחלה נגרמת על ידי חדירת טפילי המלריה לכבד ולכדוריות הדם האדומות. המחלה מועברת על ידי עקיצת היתוש אנופלס אשר פועל באופן טיפוסי בין שעות הדמדומים עד לזריחת החמה. הסימפטומים העיקריים של המחלה כוללים חום, הזעות, צמרמורות, תשישות, כאבי ראש וכאבים בגוף. אופיניים למחלה הופעת אנמיה והגדלת הטחול. סיבוכי המחלה כוללים: צהבת, ירידת רמות הסוכר בדם, אי ספיקת כליות, פגיעה קשה בריאות וכן פגיעה מוחית וכשל רב מערכתי. מוכרים בעיקר 4 זנים של הטפיל אשר גורמים למחלה בבני אדם כאשר המקרים הקשים ביותר נגרמים על ידי הזן Plasmodium falciparum. הזנים האחרים של הטפיל (P. vivax, P. ovale, and P. malariae ) גורמים בדרך כלל למחלה קלה יותר. בשנים האחרונות הוכר גם זן נוסף שגורם למלריה בעיקר בדרום מזרח אסיה (P. knowlesi ).

אצל מי יש לחשוד בהופעת מלריה?
כל מי ששהה באזור נגוע במלריה ופיתח חום החל משבוע לאחר תחילת שהותו שם ועד 3 חודשים מסיום השהות באזור הוא חשוד שנדבק במחלה ועליו להבדק לשם שלילת המחלה. 

כיצד להימנע ממלריה?
מניעת המלריה מבוססת על שני שלבים: מניעת עקיצות וטיפול תרופתי מונע.
ילדים מטיילים לאזורים אקזוטיים הם בסיכון משמעותי לחלות במלריה. סקרים שנערכו בארצות הברית ובאירופה הראו כי כחמישית ממקרי המלריה במטיילים חוזרים קורים לילדים, שיעור הגבוה בהרבה משיעור הילדים מבין כלל המטיילים.
כאשר דנים במניעת מלריה צריך להבין כי התכשירים הניתנים למניעת מלריה אינם מגינים מפני הזיהום בטפיל. גם כאשר נוטלים את הטיפול המונע הטפיל חודר לגוף לאחר עקיצת היתוש ומגיע משם לכבד. רוב התכשירים למניעת מלריה קוטלים את הטפיל רק כאשר הוא נודד מהכבד לדם ולכן חשוב מאוד להמשיך את הטיפול בהתאם להוראות גם כאשר יוצאים מ"אזור המלריה".
הטיפול המונע למלריה בילד דומה מאוד לזה הניתן למבוגר. המינון כמובן שונה ומותאם למשקל הילד, אך התכשירים הבסיסיים (מפלוקווין [לריאם], מלרון וכלורוקוין) ניתנים גם לילדים.
מפלוקווין אינו מומלץ לשימוש בילדים עם הפרעה פרכוסית או עם מחלה נוירופסיכיאטרית. הוא גורם לשיעור קטן יותר של תופעות נוירו-פסיכיאטריות בילדים מאשר במבוגרים אך עלול לגרום לתופעות במערכת העיכול כמו שלשולים והקאות. התכשיר דוקסילין אינו מומלץ למתן ממושך בילדים בני פחות מ- 8 שנים בשל חשש לצביעת השיניים.
צורת מתן התכשירים: מאחר והתכשירים הללו ניתנים בהתאם למשקל הילד יש צורך לתת חלקי כדורים על ידי ריסוקם והפיכתם לאבקה. הצורה הטובה ביותר לאחסן את האבקה היא אריזת המנה בתוך קפסולות ג'לטין וכאשר מגיעה העת לתת את הטיפול לפתוח את הקפסולה ולתת את המנה שהוכנה מראש. אפשרות אחרת היא לארוז את מנות האבקה בתוך נייר פרגמנט ולאחסנה במיכל קטן סגור היטב. התכשירים האנטי מלריים ידועים בטעמם המר. נראה כי תכשיר המלרון הוא פחות מר משאר התכשירים. ניתן להקל על מתן האבקה על ידי שילובה עם פריט מזון טעים כמו עוגיה, סירופ שוקולד או ריבה. בתינוקות קטנים ניתן לשים את האבקה בפטמת הבקבוק.

אילו קבוצות הם בסיכון מיוחד לחלות במחלות מטיילים? ביקורי קרובים: נוסעים למדינות מתפתחות למטרת ביקור קרובי משפחה או מכרים הם בסיכון מוגבר לחלות במחלות מטיילים. הסיבה לכך היא שבביקורים כאלו שהשהות שלהם נוטה להיות ממושכת, המבקרים נוטים לשהות במקומות שהם פחות מצוידים באמצעי היגיינה, לעתים בקרבה לחיות ובהמות בית, הם צורכים מים ואוכל מקומיים שאין להם פיקוח על מקורם ודרך הכנתם. כמו כן, לעתים יעד הביקור נמצא באזור שאין לו נגישות טובה למוסד רפואי. בנוסף לכך, לנוסעים הללו יש לעתים תחושת בטחוון כוזבת שהם מחוסנים מפני המחלות המקומיות מאחר שחלקם הגדול ביקר או חי בעבר במקומות הללו.
מתבגרים: גם להם צריך להקדיש תשומת לב מיוחדת כולל ההימנעות מחבלות בשל פעילות מסוכנת כמו למשל רכיבה על אופנוע או ישיבה על גג הרכבת או האוטובוס בעת הנסיעה. קיים סיכון לצורות התנהגות לא רצויות כמו מין לא מוגן, צריכת אלכוהול וסמים, וקעקועים. חשוב גם להדגיש את הסכנות שבחשיפה לשמש בשל העובדה שקבוצה זו של מטיילים נוטה לשהות זמן רב בשמש ועל כן יש הסביר על דרכי ההתגוננות.
בנוסף לכך חלק מהמתבגרים אינם מחוסנים כראוי בחיסוני השגרה כמו טטנוס, הפטיטיס, שפעת ועוד, וזו הזדמנות להשלימם בנוסף למתן חיסוני המטיילים.
כדאי לשקול גם מתן תוספי סידן למתבגרות הנוסעות לטיול ארוך בשל החשש לדלדול העצם (אוסטיאופורוזיס).

אילו חיסונים נדרשים לילד המטייל?
קישור לחיסונים לילד המטייל גישה כללית


באילו תרופות כדאי להצטייד לנסיעה לחו"ל ?
כדאי להצטייד מראש בתרופות הבאות על מנת לחסוך טרטור מיותר ועגמת נפש.
לגבי תרופות הניתנות דרך הפה יש לברר עם הרופא המטפל את המינון הרצוי לכל ילד, על פי משקלו.
כדאי להצטייד ב:
• תרופות להורדת חם : פראצטמול (כגון אקמול, דקסמול), ו/או איבופרופן (כגון נורופן/ אדביל).
• טיפות לכאב אוזניים (כגון אוטידין).
• תכשיר דוחה יתושים.
• תכשיר לטיפול בגרד מעקיצות (כגון ג'ל פנסטיל).
• תרופה במתן דרך הפה לטיפול באלרגיה (כגון פנסטיל / לורסטין).
• תמיסה להחזרת מלחים במקרה של שלשול (כגון הידראן / מינרלי).
• אנטיביוטיקה למקרה של "שלשול מטיילים" (אזניל ).
• משחה אנטיביוטית (כגון בקטרובן/ מופירצין).
• טיפות עניים.
• למי שמתעתדים לטייל לגבהים מומלץ להצטייד בדיאמוקס למניעת " מחלת גבהים".
• במידה והילד נוטה למחלת נסיעות, כדאי להצטייד בטרבמין
• במקרה של ילד הסובל מהתקפי צפצופים (אסטמה, רגישות יתר של דרכי הנשימה וכו') יש להצטייד במשאף מרחיב סימפונות (כגון ונטולין/ בריקלין), משאף סטרואידלי (כגון בודיקורט) , מתווך ע"פ גיל הילד (כגון נבוצ'מבר/ ארוצ'מבר ), ותכשיר סטרואידלי למתן דרך הפה (כגון בטנזול/ פרדניזון). במדה שהילד מקבל טיפול מונע קבוע (כגון סינגולייר, משאפים וכד') יש להצטייד בכמות הולמת למשך הטיול.
• במקרה של ילד הסובל ממחלה כרונית כלשהי יש להצטייד בתרופות בכמות שתספיק למשך      הטיול . כדאי גם לקבל מכתב סיכום באנגלית מהרופא.
בנוסף, כדאי להצטייד גם ב:
• תחבושות ופלסטרים
• טבליות לטיהור מים
• טבליות אקונומיקה לטיהור שרותים/מקלחות
•.מסנן קרינת שמש

לסיכום: נסיעה לאזורים אקזוטיים ומתפתחים בלווי ילדים איננה מחזה נדיר כיום. מאחר וילדים הם בסיכון מוגבר לחלות במחלות מטיילים חשוב מאוד להיערך היטב ולהתגונן מבעוד מועד מהסכנות הנובעות מטיול שכזה על מנת שהטיול הזה יהיה מקור לחויות ולהתנסויות מהנות לכל המשפחה.
References
1. Waasdorp CE, Kim JY. Preparing children for travel in Asia.
    Wilderness Environ Med. 2007;18:222-9..
2. Stauffera W, Christensonb JC, Fischer PR.
    Preparing children for international travel
    Travel Medicine and Infectious Disease 2008; 6: 101–113
3. Hotstetter MK. Epidemiology of travel-related morbidity and
    mortality in children. Pediatr Rev 1999; 20:228-33.
4. Centers for Disease Control and Prevention. Health Information     
    for International Travel 2003–2004. Atlanta. US Department of
    Health and Human Services, Public Health Service, 2003. p. 245
5. Pollard AJ, Neirmeyer S, Barry P, et al. Children at high altitude:
    an international consensus statement by an ad hoc committee     
    of the International society for mountain medicine, March 12,
    2001.High Alt Med Biol 2001;2(3):389-403.
צרו אתנו קשר נשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה,
צרו אתנו קשר ונדאג להשיב בהקדם: